🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
הגמרא (מגילה ד ע"א) פוסקת שחייבים לקרוא את המגילה גם בלילה וגם ביום, ולומדת זאת מפסוק תמוה: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם" — שלא מוזכר בו במפורש "יום" או "לילה". שיעור זה, שנמסר עם היציאה מפורים לפרשת שמיני, מגלה כיצד סיפור מותם של נדב ואביהוא, ותגובתו השקטה של אהרן הכהן, מפענחים את הפסוק הזה, ומגלים בו שתי דרגות בעבודת קבלת הדין באהבה.
מתארת התורה את האסון הכבד שקרה לאהרן הכהן בא' בניסן, ביום חנוכת המשכן: מתו שני בניו, נדב ואביהוא. מה עשה אהרן? "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" — קיבל את הדין בשתיקה ובאהבה. כותב ספר חרדים (מצוות עשה, פרק א, אות לא): "יש מצוות עשה בתורה, להצדיק הדין על המאורע — בין בגופו, בין בבניו, בין בממונו — שנאמר: וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבְךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ — יקבע זה בליבו, ויקוד ראשו וישתוק, שנאמר: 'וַיִּדֹּם אַהֲרֹן'". אהרן הוא סמל קבלת הדין באהבה.
מוסיף ספר חרדים: יש עוד מצוות עשה בקבלת הדין, מלבד השתיקה — "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" — הנדרשת בחז"ל "בְּכָל מְאֹדֶךָ" — "בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁמּוֹדֵד לְךָ", בין טוב ובין ייסורים, לקבל בשמחה. אם כן, יש שתי מצוות עשה בקבלת הדין: הראשונה, מקור בפסוק "וְיָדַעְתָּ" — לשתוק, לקבל בשתיקה; והשנייה, "וְאָהַבְתָּ אֵת ה'" — לקבל בשמחה. אהרן הכהן קיים את הראשונה — קיבל את הדין באהבה, ובזכות זה שרתה עליו שכינה, כפי שמביא רש"י על אתר.
🕯️ "אני אמשיך לשיר לך גם כשבאים עליי ייסורים"
מסופר על חתנו של האדמו"ר מרדומסק, שהגיע פעם אל האדמו"ר מקוצק, וביקש ממנו וורט נפלא בשם חמיו. אמר לו האדמו"ר מקוצק: כתוב על אהרן הכהן ש"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" — שתק וקיבל את הדין באהבה. אך יש מעלה גדולה עוד יותר: נאמר על דוד המלך, "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם" — אפילו בשעה שראוי להיות דומם, בשעה שיש ייסורים וכדומה שראוי בהם לשתוק, אני, דוד, לא אדום — "אֲנִי אֶמְשִׁיךְ לָשִׁיר לְךָ גַּם כַּאֲשֶׁר בָּאִים עָלַי יִסּוּרִים". זו הייתה מעלתו של דוד המלך: היה שר לקדוש ברוך הוא גם בטוב וגם ברע, כפי שכתוב: "חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה, לְךָ ה' אֲזַמֵּרָה" — בין חסד ובין משפט, המשיך דוד לשיר לקדוש ברוך הוא.
מכאן ניתן להבין נפלא את הפסוק "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם": יום תמיד רומז לחסד, כמו שכתוב "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ", ולילה רומז לייסורים, לשעת צרה, כמו שכתוב "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת". וכן מפרש רש"י על "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי" — בשעת צרה וייסורים, גם אז נשארים עם בורא עולם. "וְלֹא יִדֹּם" — מעלת דוד המלך, שהיה שר לקדוש ברוך הוא גם בשעה שראוי היה להיות דומם. "יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד" — כשנגלה כבוד ה' בעולם, זה יום, חסד; "וְלֹא יִדֹּם" — בשעה שראוי להיות דומם, זה לילה, גם אז אני אשיר לך. ולכן ממשיך הפסוק: "ה' אֱלֹקַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" — הן ב"ה'" (מידת הרחמים) והן ב"אֱלֹקַי" (מידת הדין), אני מודה לך תמיד. זו הייתה מעלת דוד המלך: מתוך שהיה מודה לקדוש ברוך הוא כל חייו, הייתה לו אמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא עושה הכול רק לטובת האדם — ולכן יכול היה לשיר ולהודות גם כשרע לו. וזהו שחייבים לקרוא את המגילה גם בלילה, גם ביום — כדי לקבל את מעלתו של דוד המלך, שממשיך לשיר לקדוש ברוך הוא גם בשעת צרה וייסורים.
🕯️ אילו לא היה פקק, לא הייתה ישועה
מסופר על מנהל תלמוד תורה פרטי שיצא לחפש תרומות להחזקת מוסדו. נסע לדרום אמריקה — ולא הצליח, נסע לציריך — ולא הצליח. אמרו לו: נסה בשוודיה, יש שם יהודי אחד, אולי יתן לך. קבע פגישה עם אותו יהודי, נסע לשם — והיה פקק עצום בדרך, ואיחר בארבע וחצי שעות למועד הפגישה. חשב שכל המסע היה לשווא, אך אמרו לו: "לך תפגוש אותו בכל זאת, בביתו". הגיע לשם ואמר: "נסעתי לפגוש אותך ארבע וחצי שעות". שמע זאת היהודי, ואמר: "מה טוב, בוא נשמע מה יש לך לספר". ישבו יחד זמן רב, שמע על התלמוד תורה — ובסוף נתן לו 600 פרנק, ואמר: "אחשוב מה עוד לעשות איתך".
המנהל, שיצא משם לשדה התעופה, פגש שני יהודים מוכרי קופסאות שימורים. שאלוהו מה עושה שם, וסיפר להם שמחר עליו לשלם ל"מזכורות" 50 אלף שקל, ובעזרת ה' יהיה. סחקו: "מה, אתה חושב שמ-600 פרנק תגיע ל-50 אלף שקל?" השיב: "אם אני צריך, בורא עולם ישלח — מה אתם דואגים?" צחקו, אך עוד לפני שהספיק לגמור את המשפט, קיבל הודעת SMS מאותו עשיר: "מצאת חן בעיניי, החלטתי לתת לך 50,000 שקל" — בדיוק הסכום שהיה חסר לו. הראה להם את ההודעה: "אתם רואים, כשבורא עולם רוצה, שולח מן גם היום". חזר לארץ, וכשגילו שהוא היה אצל אותו עשיר, אמרו לו: "מה, הלכת אליו? הוא בכלל לא תורם כלום!" הבין המנהל: אילו ידע מראש שלא תורם, לא היה נוסע כלל. ואילו לא היה פקק בדרך, היה מגיע בזמן, פוגש אותו כמו עשרות יהודים אחרים שהוא פוגש בכל יום, ומקבל כמה שקלים בלבד וזהו. רק בגלל הפקק, שנתפס כצרה, הגיע באיחור, ישב עם אותו יהודי זמן רב, ובזכות זה זכה לתרומה גדולה.
הצרות אינן רק שאינן צרות — הן עצמן המקור להביא את כל הישועות. השם יזכנו לזכות למעלת דוד המלך, "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם" — לצאת מפורים וללמוד לקרוא את המגילה גם בלילה, גם בשעת צרה וייסורים, כי על ידי כך נזכה שכל הרע לא רק שלא יהיה רע, אלא יביא את הטוב.